יהדות

הדת מאחדת את היהודים בארץ סביב מסורת וערכים משותפים.  אבל היא עושה משהו נוסף בלתי נסלח. היא מעוותת לאנשים את המציאות. כל הדתות בעולם עושות את זה. גם אם חוזרים על הסיפור אלף פעם זה לא עושה אותו אמיתי.

איזו דת הייתה עוברת "ניסוי עיוור כפול אקראי פלצבו"?

אני מאמין באלוהי הטבע. אני מאמין במה שאני רואה ויכול להבין. זה הרעיון של מחשבה חופשית. ככה לא מבלפים אותנו. כל דבר בודקים ומאמתים, לפעמים ע"י ניסויים מחשבתיים. האבולוציה יצרה את האדם ע"י ברירה טבעית, רואים את זה בכל מקום, אל תאמינו לשום דבר אחר.

ברפואה הניסוי היחיד שצריך להתייחס אליו הוא ניסוי מהסוג הבא:

 “double-blind, randomized placebo-controlled trial”  

בעברית התרגום של זה יוצא קצת מוזר אבל זה נשמע ככה “ניסוי עיוור כפול אקראי פלצבו".

המונח "עיוור כפול" בהקשר של ניסויים קליניים מתייחס לתכנון מחקר שבו לא המשתתפים ולא החוקרים יודעים מי מקבל את הטיפול הפעיל ומי מקבל פלצבו. הגדרה זו נועדה למנוע הטיה בתוצאות, שיכולה להתרחש כאשר המשתתפים או החוקרים מודעים למי מקבל איזה טיפול.

הנה הסיבה שכל רמה של עיוורון חשובה:

עיוורון המשתתפים מונע מהנבדקים לדעת את הטיפול שלהם, מה שעוזר להימנע מתופעות פלצבו או שינויים בהתנהגות על סמך הציפיות שלהם לקבל טיפול.

עיוורון חוקר מונע מהחוקרים המקיימים אינטראקציה עם המשתתפים או שמעריכים את התוצאות לדעת מי קיבל איזה טיפול. זה עוזר להבטיח שהציפיות או התקוות של החוקרים לגבי תוצאות המחקר לא ישפיעו על התצפיות או ההחלטות שלהם לגבי איסוף ופרשנות של נתונים.

מחקרים עיוור-כפול חיוניים לשמירה על שלמות הנתונים בניסויים קליניים, במיוחד בהערכת היעילות והבטיחות של תרופות, טיפולים או מכשירים רפואיים חדשים. הם עוזרים להבטיח שתוצאות המחקר נובעות מהטיפול עצמו ולא מהטיות חיצוניות. אם בחיים שלנו אנחנו מתייחסים לתרופות מצילות חיים רק על ידי ניסוי כזה אז למה אנחנו שמים על עצמנו דת בלי לבדוק אם היא בכלל עובדת או נכונה? התשובה לזה היא די פשוטה; הדת עובדת על האדם, היא לא עובדת במציאות. יש משהו באיך שאנחנו בנויים שעוזר לדת לעבוד עלינו, כוח עליון גורם לנו למשמעות בחיים ולכן זה מעין באג של אנשים או יותר נכון הם גדלים לתוך זה אבל במחשבה חופשית אנחנו מסירים את הכבלים האלה.

השאלה הגדולה ביותר ביהדות

השאלה הגדולה ביותר ביהדות היא לא ״האם ג׳ירפה כשרה?״ השאלה הגדולה ביותר היא השאלה ״האם הטבע הוא האלהים?״

כשאני מחפש את התשובה בעזרת מחשבה חופשית, אני קודם מנסה את ההיגיון שלי. ההיגיון שמפעיל את המצפון, אומר שהגיוני שכל אדם בוגר יהיה חופשי להחליט בעצמו איך לנהוג, כל עוד הוא במסגרת החוק. וזה גם ממש יפה שכל אחד מפרש בעצמו איך לנהוג.

בחיפושיי אחר התשובה, בדקתי בתנ״ך ואכן מצאתי שם את התשובה, היא לא נאמרה בשם אדם.

איוב פרק מב

וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־אֱלִיפַ֣ז הַתֵּֽימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃

בראשית כז

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

מהמשפטים החשובים בתנ״ך כולו.

איוב לא קיבל את מה שנגזר עליו, הוא שאל שאלות והשתמש במחשבה החופשית שלו כנגד רעיו, אך אמרו לו שאסור לשאול שאלות ושהצדק תמיד קיים.

איוב התייעץ עם רעיו בדיוק כמו שאנחנו יכולים להתייעץ עם רב או עם כל אדם אחר, אבל ההיגיון צריך להיות שלנו.

שלושת רעיו של איוב היו צריכים להקריב קורבנות כדי להימנע מעונש על שאמרו לאיוב לקבל הכול בלי לשאול שאלות. גזר הדין הוא שאיוב צדק ורעיו טעו.

בבראשית כתוב פעמיים שנבראנו בצלם אלוהים, והמסקנה היא שכמו שלאלוהים יש יכולת מחשבה יפיפיה, גם לנו, האדם יש, ומותר ורצויו להשתמש בה.

כלומר, נכון להפעיל את ההיגיון שלנו, לא לקבל הכול כמובן מאליו, להיות חופשי במחשבות, ללכת עם האמת שלנו ולנצח. איוב ניצח.

איוב מבקש שיקשיבו לו, להיגיון שלו, וכך אומר בפרק יב:

ב אָמְנָם, כִּי אַתֶּם-עָם; וְעִמָּכֶם, תָּמוּת חָכְמָה.

ג גַּם-לִי לֵבָב, כְּמוֹכֶם–לֹא-נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם; וְאֶת-מִי-אֵין כְּמוֹ-אֵלֶּה.

ד שְׂחֹק לְרֵעֵהוּ, אֶהְיֶה–קֹרֵא לֶאֱלוֹהַּ, וַיַּעֲנֵהוּ; שְׂחוֹק, צַדִּיק תָּמִים.

אליפז אומר לאיוב לא לחשוב חופשי, אלא להקשיב לחכמים כי ״לָהֶם לְבַדָּם, נִתְּנָה הָאָרֶץ״:

א וַיַּעַן, אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי; וַיֹּאמַר.

ב הֶחָכָם, יַעֲנֶה דַעַת-רוּחַ; וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ.

ג הוֹכֵחַ בְּדָבָר, לֹא יִסְכּוֹן; וּמִלִּים, לֹא-יוֹעִיל בָּם.

ד אַף-אַתָּה, תָּפֵר יִרְאָה; וְתִגְרַע שִׂיחָה, לִפְנֵי-אֵל.

ה כִּי יְאַלֵּף עֲוֺנְךָ פִיךָ; וְתִבְחַר, לְשׁוֹן עֲרוּמִים.

ו יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא-אָנִי; וּשְׂפָתֶיךָ, יַעֲנוּ-בָךְ.

ז הֲרִאישׁוֹן אָדָם, תִּוָּלֵד; וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ.

ח הַבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע; וְתִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה.

ט מַה-יָּדַעְתָּ, וְלֹא נֵדָע; תָּבִין, וְלֹא-עִמָּנוּ הוּא.

י גַּם-שָׂב גַּם-יָשִׁישׁ בָּנוּ– כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים.

יא הַמְעַט מִמְּךָ, תַּנְחוּמוֹת אֵל; וְדָבָר, לָאַט עִמָּךְ.

יב מַה-יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ; וּמַה-יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ.

יג כִּי-תָשִׁיב אֶל-אֵל רוּחֶךָ; וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין.

יד מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-יִזְכֶּה; וְכִי-יִצְדַּק, יְלוּד אִשָּׁה.

טו הֵן בִּקְדֹשָׁו, לֹא יַאֲמִין; וְשָׁמַיִם, לֹא-זַכּוּ בְעֵינָיו.

טז אַף, כִּי-נִתְעָב וְנֶאֱלָח; אִישׁ-שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה.

יז אֲחַוְךָ שְׁמַע-לִי; וְזֶה-חָזִיתִי, וַאֲסַפֵּרָה.

יח אֲשֶׁר-חֲכָמִים יַגִּידוּ; וְלֹא כִחֲדוּ, מֵאֲבוֹתָם.

יט לָהֶם לְבַדָּם, נִתְּנָה הָאָרֶץ; וְלֹא-עָבַר זָר בְּתוֹכָם.

צופר הנעמתי אומר לאיוב שאין לו סיכוי להבין היגיון אלוהי או איך העולם עובד.

ז הַחֵקֶר אֱלוֹהַּ תִּמְצָא; אִם עַד-תַּכְלִית שַׁדַּי תִּמְצָא.

ח גָּבְהֵי שָׁמַיִם, מַה-תִּפְעָל; עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל, מַה-תֵּדָע.

ט אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ; וּרְחָבָה, מִנִּי-יָם.

ואז מופיע גזר הדין – מי צודק ומה היא רוח התנ״ך:

וַיְהִי, אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה–אֶל-אִיּוֹב; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ–כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.

המסקנה במחשבה חופשית היא שהפשט והפשוט מנצחים, הפלפול למתחכמים. זה נכון ללכת עם האמת שלנו, לשאול שאלות ולתת תשובות, להקשיב, לקרוא ובסוף להחליט על עצמנו, לנצח ולהרוויח. איוב ניצח.

החמץ הוא הרבה מעבר לחמץ

למה מופיע כל כך הרבה חמץ בתנ״ך?

המונח ״חמץ״ מופיע בתנ״ך פעמים רבות, לכן נראה שיש לו חשיבות רבה. ואכן להחמצת לחם יש חשיבות בריאותית גדולה. אם הייתי צריך להמר מה הדבר שהכי משפיע על בריאות הציבור בעולם, הייתי אומר אכילת לחם מוחמץ. חיטה גורמת להשמנת חלק גדול מאוכלוסיית העולם ולשלל מחלות. צריכה של חיטה לא מוחמצת, צריכת חיטה כמעט בכל ארוחה ביחד עם שינוי גנטי להגדלת התפוקה גורם לנזק עצום לבריאות האנשים. אבל נחזור למבחן החמץ.

זה מה שכתוב בתנ״ך

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י ׀ כׇּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃

וַיֹּאפ֨וּ אֶת־הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּֽי־גֹרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם־צֵדָ֖ה לֹא־עָשׂ֥וּ לָהֶֽם׃

מכלי ״ההיפוך״ של מחשבה חופשית מבינים בקלות שבשאר השנה כן החמיצו. זה פרט חשוב מאוד. הקדמונים כל השנה החמיצו את הלחם!

שאלתי רב חכם ומיוחד

שאלתי רב אם מותר לאכול לחם טף מוחמץ בפסח.

זו השאלה, ״שאלה״ היא אחת מעשרת העקרונות של מחשבה חופשית, היא ייחודית ופותחת פתח לבחינת עניין חשוב.

הוא ענה לי שמותר מכיוון חמץ בפסח נוגע רק לחיטה.

אבל כשאני קורא את התנ״ך, מובן שהעניין המרכזי באי אכילת חמץ בפסח הוא לדמות את החיפזון של בני ישראל באכילת לחם בצאתם ממצרים. ולא משנה איזה לחם אדם יהודי רגיל לאכול, נראה הגיוני לפי מחשבה חופשית שבפסח לא יחמיץ את הלחם כדי לדמות את חיפזון בני ישראל. כאן בתשובה של הרב הבנתי שהיהדות שלו זו לא היהדות שלי, אבל כחלק מרוח התנ״ך אני מקבל את זה שכולנו יהודים, זו הפרשנות שלו.

אמרתי לו שהיום כל הלחמים בארץ נעשים ללא החמצה, חוץ מבודדים, ולכן בפסח אפשר לאכול כל לחם, ביסלי, בורקס כי הבצק לא החמיץ ולא חמוץ.

זה הפתיע אותו, ולאחר שנייה הוא ענה שמספיק שהבצק בחוץ לכמה שניות, הוא נחשב חמץ.

כמובן שבפרשנות שלי זו לא החמצה. החמצה אינה עניין של כמה שניות, אלא לפחות יום או יומיים. הרי גם בצק מצות נשאר בחוץ כמה שניות לפני התנור. כאן בגדול הסתיים החלק המעניין של השיחה, אחרי שעשיתי פרצוף מופתע. אבל כן, הבנתי שהעולם ואני לא מסכימים על הרבה דברים, לא רק אני והרב.

בלוף או לא, איפה משרד הבריאות והמומחים?

ההגדרה של חמץ היא ישראבלוף. משרד הבריאות בכלל לא מבין מה החמצה עושה או לא עושה וגם מה זה בכלל חמץ.

לחם הוא לא חמץ וכשר בפסח. אני לא אופה, ביולוג, חיידקולוג או פרופסור אבל במחשבה חופשית נראה לי שהגעתי לסיפור הכי קרוב למציאות.

האמת חמוצה

כל הלחמים הרגילים שנאפים בישראל אינם חמץ מפני שלא החמיצו, ובאופן פרדוקסלי, אפשר לאכול אותם בפסח. בני ישראל וקדמונים אחרים החמיצו דגנים כדי שיהיו יותר מזינים לגוף שלהם, ולא סתם כי בא להם. הם החמיצו בצק כי כנראה היו יותר רגישים מאיתנו לגוף שלהם וכי רצו לשמר את הלחם ליותר זמן. ייתכן גם שהיו יותר רגישים לחיטה מאיתנו כי עברו פחות ברירה טבעית. הרי עברו מאז עוד 3,000 שנה. בנוסף, היום יש תרופות לכאבי בטן ולבעיות בריאות. הם השתמשו במחמצת שהיא למעשה קמח ומים מושרים, שכאשר מוסיפים אותה להכנת הלחם היא עוזרת בפירוק הרעלנים מקליפת החיטה ובספיגה טובה יותר של הוויטמינים מהדגן.המנהג הבריא הזה עבר מהעולם וללחמים מוסיפים כיום שמרים תעשייתיים, אך זה לא מדמה את פעולת החיידקים בהחמצה. זו האמת החופשית שלי.

והרווח שלכם ממחשבה חופשית? ללא רווח אין מחשבה חופשית, כי הרווח הוא מניע אדיר לחשוב חופשי, בלי רווח אנחנו סתם הוגי דעות. משעמם. הרווח שלכם הוא אם תאכלו רק לחמים מוחמצים, תהיו בריאים יותר, אין רווח גדול מזה. וכן האתיופים שאוכלים טף מוחמץ כל השנה, כן, שמעתם נכון, טף מוחמץ כל השנה, הם מהעמים הרזים בעולם, ואת זה אני יודע מצפייה שהיא מאחד העקרונות למחשבה חופשית.

מחשבה חופשית סותרת את התנ״ך?

בדרך כלל, ״מחשבה חופשית״ מוזכרת בהקשר של סתירת אמונות דתיות ושל ביקורת על הממסד הדתי. אם כן, איך אדם חושב חופשי ובאותו זמן שומר שבת? או אוכל כשר? או מתפלל לאלוהים? רק בגלל שיש ציווי מהתורה? התשובה לכך היא שכשמפעילים מחשבה חופשית מגיעים למסקנה שיש כוח עליון, וכשקוראים מה שכתוב בתנ״ך מוצאים שזה המסמך היחיד שדוחף אותנו לערכים ומאחד אותנו. אני אישית כנראה לא הייתי פועל לטובת הכלל ללא אמונה.הטוב הוא הטבע והטבעי, ככתוב: ״חדש ימינו כקדם.״ כמובן שהפרשנות למצוות נעשית לפי מחשבה חופשית ולא על פי דעות מקובלות.

לקריאה נוספת, תמצאו כאן משפטים יפים מהתנ״ך.

רוח התנ״ך

לדעתי ״הכוונה הגבוהה״ או ״רוח התנ״ך״ חשובים יותר ממשפט בודד או מפרשנות בודדת זו או אחרת מפני שבסופו של דבר בתנ״ך יש ניגודים. ברוח התנ״ך הכוונה אינה לדקדוקי מצוות שחלקן הגדול אינו כתוב בתורה.

יש כללים שככלל כדאי לחברה להאמין בהם, כגון לא תרצח, לא תגנוב ולא תשקר – הם לבטח עושים את חיינו טובים יותר. ויש כללים שהם מצוות פרטניות יותר שמחדדות את האמונה וחלקן מוסברות בצדק ש״ניבדל מהגויים״, כגון כתובות קעקע.

כך המראה של חוזר בתשובה – ציציות, פאות, בגדים שחורים – אינו הדבר החשוב ביותר, אלא המעשים שלו.״ו כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי, וְלֹא-זָבַח; וְדַעַת אֱלֹהִים, מֵעֹלוֹת.״,״כב כִּי לֹא-דִבַּרְתִּי אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם–עַל-דִּבְרֵי עוֹלָה, וָזָבַח. כג כִּי אִם-אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר, שִׁמְעוּ בְקוֹלִי–וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם; וַהֲלַכְתֶּם, בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן, יִיטַב לָכֶם.״ ״כב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ, בְּקוֹל יְהוָה: הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים.״ ״ג עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַֽיהוָ֣ה מִזָּֽבַח׃״ ״יא-יז לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי…״

ה״זבח״ מסמל את המצוות הקטנות כביכול, ומכאן ניתן להבין שהכוונות הגדולות והמעשים הגדולים הם החשובים. ספר איוב מתמצת את כל התנ״ך בצורה נהדרת, מומלץ לקרוא את פירושיו של עופר בורין בעת קריאת הספר עצמו.

חכמה היא רוח התנ״ך, והדרך להשיג אותה היא חינוך ובעיקר לימודי מדעים ואנגלית. רוח התנ״ך עוסקת ביושרה ובאהבת אדם.

הטוב מחלחל, וגם הרע

אחד הרעיונות שמוצאים בתנ״ך הוא שכאשר אנשים טובים מצויים בעמדות מפתח ובשלטון, עוד אנשים טובים מצטרפים, וכשיש פחות טובים – זה מחלחל לכל המערכת. העיקרון הזה עובד גם בעסקים, ולכן תהליך סינון האנשים חשוב כל כך וכמובן חשוב שהטובים ביותר יהיו בראש.

העיקרון הבסיסי ביהדות – שיהיה הרבה יותר טוב לכולם, אם כל אחד ידאג קצת לאחרים – צריך להיות מושרש חזק במערכת החינוך ובמוסדות הדת.

דוגמאות לחשיבות ממשל חכם והגון:

משלי, כח

ב בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַֽאֲרִֽיךְ׃

ה אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹֽא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל׃

יב בַּֽעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם׃

טו אֲֽרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מוֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל׃

כח בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים׃

משלי, כט

א אִ֣ישׁ תּֽ֭וֹכָחוֹת מַקְשֶׁה־עֹ֑רֶף פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃

ב בִּרְבוֹת צַדִּיקִים, יִשְׂמַח הָעָם; וּבִמְשֹׁל רָשָׁע, יֵאָנַח עָם.

ד מֶ֗לֶךְ בְּ֭מִשְׁפָּט יַֽעֲמִ֣יד אָ֑רֶץ וְאִ֖ישׁ תְּרוּמ֣וֹת יֶֽהֶרְסֶֽנָּה׃

יב מֹ֭שֵׁל מַקְשִׁ֣יב עַל־דְּבַר־שָׁ֑קֶר כָּֽל־מְשָׁרְתָ֥יו רְשָׁעִֽים:

יח בְּאֵין חָזוֹן, יִפָּרַע עָם; וְשֹׁמֵר תּוֹרָה אַשְׁרֵהוּ.

כו רַ֭בִּים מְבַקְשִׁ֣ים פְּנֵי־מוֹשֵׁ֑ל וּ֝מֵֽיְהוָ֗ה מִשְׁפַּט־אִֽישׁ׃

כז תּֽוֹעֲבַ֣ת צַ֭דִּיקִים אִ֣ישׁ עָ֑וֶל וְתֽוֹעֲבַ֖ת רָשָׁ֣ע יְשַׁר־דָּֽרֶךְ׃

הדת מאחדת

ישראל היא מדינת היהודים, והדת היא הבסיס והדרך לאחד אותנו הישראלים סביב מטרה ודרך משותפות. זה אומר שחשוב שיהיה מוסד דתי שישמור על רוח התנ״ך כמוסד חינוכי ולא שלטוני, באופן שיאפשר לכל אדם בישראל לנהוג כרצונו כל עוד אין פגיעה באחר.

שכל תושב ילמד על היהדות

לימודי תנ״ך ויהדות בכל בתי הספר חשובים לשם איחוד ויצירת שפה ישראלית אחת משותפת.

דת היא דרך מיוחדת לשמירה על מסורת ועל ערכים, כגון צניעות, נתינה, אמת וצדק. לימודי ליבה – חינוך – ספורט ותזונה צריכים להיות מושרשים בכל בתי הספר בארץ. מהלך כזה יהיה טוב למגוון הזרמים והתרבויות בארץ ויהיה עוד יסוד שמקרב ומאחד את הקבוצות השונות במערכת החינוך. לימודי ליבה מתיישרים היטב עם רוח התנ״ך, לדוגמה משלי פרק ד ״רֵאשִׁית חָכְמָה, קְנֵה חָכְמָה; וּבְכָל-קִנְיָנְךָ, קְנֵה בִינָה.״ אין מחלוקתשלימודי ליבה מקנים חוכמה.

בעמותה אחת שאני תורם שלה, היה ויכוח אם המחזור הראשון של בית הספר יהיה דתי או לא כשהמשמעות היא חובת לבוש חצאיות לבנות וכיפה לבנים. הדילמה לוותה בדיון סוער בוועד המנהל של העמותה כיוון שחששנו שחלק ממתנדבי העמותה יעזבו אם יוחלט על קיום מחזור דתי הנוגד את עקרונותיהם לחופש דת. אבל בסופו של דבר כאשר שאלנו את עצמנו מה עומד בבסיס חובת הלבוש הזו, הגענו למסקנה שיש בה שני רווחים לתלמידים: האחד, משמעת והשני – צניעות.

ולכן זה לא נורא ואפילו יש בזה יתרונות, והחלטנו שלא לבטל או לדחות את התוכנית ואת הקמת בית הספר בגלל עניין הדת. לאחר שהוועד המנהל המתנדב שמע את ההסברים הללו, הם תמכו בתוכנית ואף התחייבו שישקיעו עוד יותר כדי לממש אותה.

שבת בישראל

לשבת יש חשיבות דתית וקדושה, אך היא גם יום מנוחה לעובדים, יום משפחתי ויום שמאפשר מפגשים ותנועה בארץ. כל אחד ואחת שומרים את השבת בצורה שונה, ולכן יש לאפשר שמירת שבת ללא פגיעה בדתיים או בחילוניים.

צה״ל מתנהל היטב מבחינה דתית ונותן מענה הולם לכלל האוכלוסיות שמשרתות בו ומהווה מקום טוב לחיבור של כל הזרמים במקום אחד. מי שמשרת בו, צריך לקבל הטבות מפליגות לאחר שחרורו.

דוגמה רעה או טובה?

מדינת ישראל צריכה להוות דוגמה לשאר העמים כיצד לנהל מדינה. הביטוי ״אור לגויים״ הוא תמצית יפה של המטרה והחלום של עם ישראל – להצטיין, להיות דוגמה ומופת לעמים אחרים ומקור גאווה לאומית לנו. ״אֲנִ֧י יְהוָ֛ה קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם לְא֥וֹר גּוֹיִֽם.״דרך טובה להישגים משמעותיים היא לאפשר הגירה חכמה (לאו דווקא יהודית) למדינת ישראל וליצור מקום שמאפשר לאנשים טובים ומשכילים לחקור, להמציא ולפתח את כל הרעיונות שלהם כאן בארץ. על הגירה חכמה בפרויקט מחשבה חופשית.

לחצו כאן לפרשנות עממית לכל התנ״ך.

הנגשת התנ״ך לכולם

התנ״ך כתוב בשפה עתיקה מה שמקשה על הבנת הכתוב בו. לרוב, אפילו הפרשנויות לא ברורות. בתורה גלומים ערכים, סיפורים ורוח אנושית שלדעתי גם חילונים מוחלטים יכולים להרוויח מהם.

פרויקט שמנגיש את התנ״ך ושאני תומך בו הוא אוצר התורה. מאחוריו עומד איש חרוץ, צנוע וחכם שפירש את כל התנ״ך במילים עממיות שאפשר להבין. הוא כמובן נעזר בפרשנים שונים. יש גם ספרים של הפרשנויות שלו.

החטא הגדול מכולם

״וְאַתֶּ֗ם לֹֽא־תִכְרְת֤וּ בְרִית֙ לְיֽוֹשְׁבֵי֙ הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִזְבְּחוֹתֵיהֶ֖ם תִּתֹּצ֑וּן וְלֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֥ם בְּקֹלִ֖י מַה־זֹּ֥את עֲשִׂיתֶֽם׃ וְגַ֣ם אָמַ֔רְתִּי לֹֽא־אֲגָרֵ֥שׁ אוֹתָ֖ם מִפְּנֵיכֶ֑ם וְהָי֤וּ לָכֶם֙ לְצִדִּ֔ים וֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם יִהְי֥וּ לָכֶ֖ם לְמוֹקֵֽשׁ״. [להכניס סיפור הברית והעונש]. ההיסטוריה מראה ששני עמים לא יכולים לשבת יחד בלי מלחמה או פוגרומים. בזמן התנ״ך הבינו את זה (גם אם באיחור). מוזר מאוד שמנהיגי ישראל במלחמות ישראל האחרונות, לא למדו מההיסטוריה. יש דרכים הומניות גם במלחמה (יותר קל) וגם בשלום (יותר קשה) להפריד בין עמים.

על קנאה

יש עיסוק רב בענישת רשעים שנובעת מהטיית הקנאה. בריא וטוב הרבה יותר להתעסק בשכר של הטובים.

דוגמה לקנאה באיוב פרק כא, כא-כד:

כא כִּ֤י מַֽה־חֶפְצ֣וֹ בְּבֵית֣וֹ אַֽחֲרָ֑יו וּמִסְפַּ֖ר חֳדָשָׁ֣יו חֻצָּֽצוּ׃

כב הַלְאֵ֥ל יְלַמֶּד־דָּ֑עַת וְ֝ה֗וּא רָמִ֥ים יִשְׁפּֽוֹט׃

כג זֶ֗ה יָ֭מוּת בְּעֶ֣צֶם תֻּמּ֑וֹ כֻּ֝לּ֗וֹ שַׁלְאֲנַ֥ן וְשָׁלֵֽיו׃

כד עֲ֭טִינָיו מָֽלְא֣וּ חָלָ֑ב וּמֹ֖חַ עַצְמוֹתָ֣יו יְשֻׁקֶּֽה׃

דוגמה להשוואה לעצמך ולא לאחרים בתהילים פרק לד, טו:

ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרָדְפֵֽהוּ.

שלמות הארץ

יש אמונה כל כך חזקה של חלק גדול מהציבור בשלמות ארץ ישראל. הלוואי שהיה אותו ערך לשלמות של ישראל במובן של שמירה על יופי ישראל וניקיון ישראל. לטעמי רוח התנ״ך היא לשמור על יופי הארץ: יערות, ניקיון הערים, החופים, מי-הים וכדומה, לא פחות מהשלמות הגיאוגרפית שלה. לדאוג ליופי ישראל ולשמירה על הנופים זה קל לעומת דברים אחרים, אך חלק גדול מהציבור המסורתי נולד עם ההנחה ששלמות ישראל במובן הגיאוגרפי זה הדבר הכי חשוב בעולם.

כשרות היא הדרך שלנו לדעת שהאוכל שאנחנו אוכלים נבדק וגם דרכנו לכבד את האוכל שמזין את הגוף שלנו, את האדמה, את החיות וכל חומר שמזין אותנו. בתעשיית המזון הגדולה נדחקו הצידה הלכות צער בעלי חיים בגלל תיעוש של המהלך, ללא התחשבות בהלכה החשובה הזאת.

דוגמאות לבעיות כשרות שקשורות בצער בעלי חיים:

• תרנגולות שנכלאות בכלוב קטן כל חייהן ומפוטמות להשמנה בתנאים של צפיפות, אלימות ומוות יום-יומיים אינן יכולות להיות כשרות.
• פרה שחיה ברפת בתוך הצואה של עצמה ושל פרות אחרות, שהתינוק שלה נלקח ממנה ברגע שהוא נולד בטרם הספיק לינוק פעם אחת מאימו והיא בוכה עליו שבועות, סובלת מדלקות מתמשכות בעטינים שמלאים בחלב וכואבים לה כל הזמן, ללא יכולת לצאת לאחו, לטבע, ומקבלת רק אוכל מתועש ויבש במקום ללחך עשב ירוק ורענן – פרה זאת היא טרֵפה.
• ״וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ״ (דברים, יא, טו). היום לפרות ולכבשים לא נותנים עשב, אלא דגנים, כגון תירס, סויה וסוגי שעורה כתערובת כדי שישמינו. זה כמובן בניגוד לטבע שבו הפרות אוכלות עשב ובניגוד לאמור בפסוק בספר דברים שלפיו אלוהים נתן לבהמות עשב לאכול, וכך אנחנו נוכל לשבוע מאכילת הבהמה. מה שיפה שהעשב הוא המזון הכי בריא לבהמות, ולנו בריא יותר לאכול בהמות שאכלו עשב ולא בהמות שאכלו תערובת.

העולם הבא

״העולם הבא״ ו״גאולה״ – איננו יודעים מה יש בעולם הבא, אף אחד לא חזר משם כדי לספר לנו, וגם העדויות מאנשים שחוו מוות קליני אינן מוכיחות דבר. העולם הבא והגאולה הם משל יותר מאשר אמונה במשהו אמיתי, וכפי שאנחנו עושים תמיד במחשבה חופשית – כדאי שנתייחס אליהן כך ולא נתלה תקווה ומעשים בהבטחות לא־מבוססות.

לא לערבב

לא לערבב ולשמור על אחידות – אֶֽת־חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹֽא־תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָֽׂדְךָ֖ לֹֽא־תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֨יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַֽעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃ רוח התנ״ך היא לא לערבב הרבה דברים ביחד והדבר נכון בעיקר גם: בבנייה ובאוכל. בבנייה בישראל אין אחידות ובכל שכונה יש מאות סוגי בתים. הדבר פוגע בנוף ובעלויות הבנייה של כל בית. באוכל לא בריא לערבב סוגי אוכל רבים ביחד: פחמימות עם חלבונים או שומנים. באופן כללי חשוב לשמור על אחידות וניקיון ונראה לי שזה כוונת המשורר פה.

צדק צדק תרדוף, אבל איך?

מערכת משפט נוצצת היא ערך עליון בתנ״ך. המילה צדק מופיעה בעשרות מקומות. ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ,״ ״שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ.״ עשיית משפט צדק הוא רעיון ענק בתנ״ך שחוזר על עצמו מכל כיוון. קל מאוד לשפר מערכות כשיש טכנולוגיה (שלא משתמשים בה) ומערכת מקובעת רעיונית (שמפחדת משינויים). זה בדיוק כמו שאדם לבן פגש אינדיאנים באמריקה. בשינוי מערכת המשפט בארץ ישראל אני תוהה איפה האנשים המאמינים? האם הם לא רואים את רמיסת משפט הצדק בשינוי בחירת השופטים או שמתעלמים מרוח התנ״ך. היכן הם?

״הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה ה' לְבַדְּךָ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְצַדְּקֵנוּ בַּמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.״ הטבע יצר אותנו. אז הבקשה היפה פה היא בעצם לחזור לשלטון הטבע. יש בזה הרבה היגיון.

התשלום על שמירת היהדות

כמו בתקופת התנ״ך צריך שתהיה קבוצה שתלמד את העם את התורה והמנהגים. היום הם מנותקים לגמרי מהעם וחיים בתוך עצמם.

זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַֽחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהוָֽה׃ יד כֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהוָֽה׃ טו הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם׃ טז וְלָֽקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָֽתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹֽׁתֵיכֶֽם.

צריך לבנות מנגנון בישראל לתמוך בחלק שישמר את ״רוח התנ״ך״ במדינה ובעם. זה צריך להיות מנגנון שאינו כופה, אלא רק מחנך, וזאת כדי למנוע ניגוד עניינים.

האם יש או אין?

שאלה אחרת בבקשה

השאלה במקרה הזה היא אחרת לגמרי. השאלה היא אם דרך ורוח התנ״ך טובות לעם היהודי. כשבוחנים את ערכי התנ״ך ואת סיפורי התנ״ך לדעתי התשובה ברורה לגמרי והיא כן ענקי. התנ״ך הביא אותנו לארץ ישראל ושמר שלא נתערבב בתוך העמים. הרעיון לעזור לחלשים, להיות אדם טוב ולרדוף אחרי צדק נכון לכל תקופה. אני מאמין שכל אחד צריך להחליט בעצמו במה הוא מאמין או ובמה לא. אני לא רוצה לשכנע אתכם שיש אלוהים רק בגלל שאני מאמין.

כשאני רואה את הטבע, ברור לי שזה הרבה מעבר למשהו רנדומלי או מעבר רק לדרך הטובה לאגור אנרגייה כמו שהרבה פיזיקאים טוענים, יש פה משהו הרבה יותר גדול מזה.

הילד שואל

הילדים שלי שואלים ״אם יש, איך יכול להיות שיש ילדים חולים וקורים אסונות בעולמנו?״ שיניתי את ״השאלה״ במחשבה חופשית, שהיא כלי חשוב, שתהיה מנוסחת ככה: ״למה יש מוות בעולם?״

התשובה לכך פשוטה, והיא בדיוק מה שמחשבה חופשית באה להראות, הגורל שלנו בידיים שלנו. נבראנו בצלם, כלומר זה רמז שכמונו, אף אחד לא רוצה כל הזמן להיות מעורב, תחשבו שנאמר לנו ״אלה חוקי הטבע, תסתדרו איתם, ואני אתערב רק כשבאמת צריך אותי.״ אנחנו אחראים לאיך שהעולם שלנו נראה, יש את חוקי הטבע שהמדעים עוזרים להבין.

למשל אם הייתם בונים סימולציה במחשב של יצורים דמויי אנוש, הייתם בונים אותם בדמותכם וגם לא הייתם מתערבים כל הזמן. מדי פעם הייתם מחסלים איזה דמות נוראית, אולי זה מה שקורה אצלנו.

הטוב שבמוות

מוות הוא לא דבר רע בהכרח, כשמפעילים על ״מוות״ מחשבה חופשית מבינים שעולם ללא מוות, הוא עולם נוראי. הישן חייב לפנות מקום לחדש. תבראו עולם ששום דבר לא מת בו, זה עולם נוראי. הטבע הוא מחזורי בצורה נפלאה. הבן שלי שאל ״אז מה קורה לנו אחרי שמתים?״

אשתי הסתכלה עליי במבט כועס, אבל אני אמרתי לה שעדיף שיידע את דעתי.

אמרתי לו ״כל דבר חי בסוף מת, וזה טוב, הוא חוזר להיות אבק או כלום…״

הוא חייך ואמר ״אז אני אהיה אבק בסוף!״

חייכתי חזרה, ואשתי התעצבנה.

עיזים

יט רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃

ט לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃

נראה שעיזים ומוצריהן נמצאות בחלק גדול מסיפורי התנ״ך, אך הן נעלמו לגמרי מישראל. אי אפשר למצוא בשר עיזים, ורוב החלב והיוגורט שמוכרים הוא של פרה.

המדע מראה שהחלב של העז והבשר שלה מתאימים לבני אדם יותר מחלב פרה, וגם לפי ההיגיון, עיזים קלות יותר לגידול. יש יתרון עם עיזים שקל יותר לחפש איתן עשב וזה מונע את האכלתן בתערובת דגנים שאינה תואמת את האוכל הטבעי של הבהמות שהוא עשב ולא תערובת כמו היום, ככתוב: וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃

הרצל מצטט את קוהלת

לא נראה לי שמילים נוספות יתרמו. כך דברי הרצל מהספר ״אלטנוילנד״: ודברי חכמינו, האם זוהרם עומם? לא ולא, הם מאירים את דרכנו, אף שבימי אושר הם גלויים לעינינו פחות מבלילות מצוקה, כמו כל הלהבות. ומה משתמע מזה? שעלינו להחדיר להכרתנו כי חובה עלינו להרבות יופי וחוכמה עלי אדמות עד נשימתנו האחרונה; כי אנו האדמה; ממנה באנו ואליה אנו עתידים לשוב. וכבר אמר קוהלת ואין לנו מה להוסיף על דבריו: ״והארץ לעולם עומדת…״